אביגדור שלח לי מונית

הדוד אביגדור

8.7.2012

פנים שדופות,

עיניים פעורות

לחיים מצומקות

ושער דליל.

זה היה דוד אביגדור (וירצברג?) שכל משפחתו,אשתו וילדיו נהרגו בבוריסלאב.

בספורי השואה השבועיים , בעת הבקור אצלינו , היה כל פעם עולה ספור בריחתו מרכבת המוות.

“קרענו את הקרשים והחלטנו לקפוץ. עדיף מוות מאשר מחנה המוות” אמרו הצעירים וקפצו אחד אחרי השני.

הראשון קפץ ויצא עם רגל שבורה.

השני קפץ ונהרג על עמוד החשמל

ואביגדור קפץ ונשאר בחיים.

וחוזר חלילה.

אבל הפחד נשאר בעיניו וכל פעם כשאכל אצלינו את המרק, בקצה השולחן בשבת,

כשהרים את עיניו עם הכף ראיתי בהם את הפחד והבדידות שהלכו עמו עד יום מותו.

סוגר חוב לאביגדור

9.7.2012

ב-9.7.12 יצאתי עם דוד בלום למצוא את תחנת הרכבת בבוריסלאב.

כולם אמרו לנו  כי אין בבוריסלאב תחנת רכבת. אבל אני ידעתי שמכאן יצא אביגדור ואני חייב לו את אות החיים האחרון.

בככר העיר נגשתי לשוטר צעיר וחזרתי על שאלתי. “אין” ענה .

יש אולי תחנת רכבת ישנה? אלתרתי משפט באוקראינית/פולנית וידיים.

כן, נדלק אור בעיניו . “תלכו לכוון הזה כק”מ” הודינו והתחלנו ללכת .

גשם קיצי ירד ואנו לא נרתענו והמשכנו לצעוד .

לא עבר זמן רב ורכב משטרתי עוצר לידינו והשוטר הצעיר מורה לנו להכנס לאוטו והוא מוביל אותנו בשביל המוות שהלך בו אביגדור.

תחנת הרכבת- סוף העולם. מתאים לכנוי שהורי הדביקו למקומות נידחים- “מקום שבו אף רוחות הרפאים לא אומרות לילה טוב”.

הגענו, ראינו נשמנו, התרשמנו,חזינו במבט האחרון של אביגדור על בוריסלאב ואולי גם על שארית משפחתו ורצינו לחזור למלון בסחודניצה.

 “ואז, משום מקום הופיעה מונית –  “אביגדור שלח לי מונית

זה היה אות החיים האחרון מאביגדור.

תנוח בשלום על משכבך דוד.

תוציא את הפחד מהעיניים

פתחתי לך את הדלת לרקיע הבא.

בוריסלאב

9.7.12

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s